תיאוריית "החולה המזוהה" בהפרעות אכילה

תיאוריית החולה המזוהה היא מונח מתחום הפסיכולוגיה והמשפחה, המשמש להסביר תהליכים משפחתיים ודינמיקות חברתיות. התיאוריה עוסקת בכך שיחיד מתוך מערכת משפחתית (לרוב ילד או מתבגר) מזוהה כ"נושא הבעיה" או כ"חולה" בתוך המשפחה, אף על פי שהבעיה האמיתית היא מערכתית ולא אישית.

עקרונות מרכזיים של התיאוריה:

1. החולה המזוהה:

זהו אדם במשפחה שמופיע כסובל מסימפטומים או בעיות (כגון בעיות רגשיות, הפרעות התנהגות או מצוקה פיזית).

אותו אדם מתויג פעמים רבות כ"מקור הבעיה", למרות שקשיים במערכת המשפחתית עשויים להיות הגורם לסימפטומים.

2. תפקידה של המשפחה:

במשפחות רבות, כאשר יש מתח או קונפליקטים לא פתורים, יש נטייה להשליך את הבעיות על חבר משפחה מסוים.

"החולה המזוהה" למעשה משקף את הקשיים והלחצים של המשפחה כולה.

3. רווח משני:

לעיתים, זיהוי אדם כ"חולה" מספק יתרון מסוים למשפחה, כמו הפניית תשומת הלב מהבעיות האמיתיות או שימור תחושת יציבות דרך יצירת "שעיר לעזאזל".

4. תהליך טיפולי:

בטיפול משפחתי, מזהים את "החולה המזוהה" כחלק מדינמיקה רחבה יותר. במקום להתמקד רק בו, הטיפול עוסק בשיפור התקשורת והיחסים במערכת המשפחתית כולה.

המטרה היא להבין את תפקידו של "החולה המזוהה" במערכת ולשחרר אותו מהצורך לשאת את בעיות המשפחה.

הקשר בין תיאוריית החולה המזוהה להפרעות אכילה:

1. תפקיד המשפחה ביצירת ההפרעה:

במקרים רבים, האדם הסובל מהפרעת האכילה (לרוב מתבגרת או נערה) מתפקד כ"חולה המזוהה" בתוך המשפחה. הפרעת האכילה הופכת לכלי בלתי מודע שמטרתו להסב את תשומת הלב למתח או לקונפליקטים משפחתיים.

לדוגמה:

במשפחות בהן יש דרישות גבוהות להצלחה או שלמות, הפרעת האכילה יכולה לשמש כהתנגדות ללחץ זה.

במשפחות בהן יש קושי להביע רגשות, ההפרעה עשויה לשקף מצוקה שלא זוכה לביטוי מילולי.

2. הפרעת האכילה כהסחת דעת:

כשהמשפחה מתמקדת בהפרעה של הפרט, היא עשויה להימנע מעיסוק בבעיות רחבות יותר, כמו:

קונפליקטים בין ההורים.

מתחים סביב תפקידי משפחה.

חוויות של אובדן, טראומה או חוסר ביטחון.

3. משמעות סימפטומים של הפרעות אכילה:

שליטה: עבור אנשים במשפחות שבהן חסרה תחושת שליטה, האכילה הופכת לאמצעי יחיד שבו הם יכולים לשלוט באופן מוחלט.

תקשורת לא מילולית: הפרעות אכילה הן לעיתים דרך "לומר" משהו למשפחה – כמו זעקה לעזרה או בקשה להכרה רגשית.

4. דינמיקות משפחתיות אופייניות:

פרופילים משפחתיים שנקשרו להפרעות אכילה כוללים:

משפחות מגוננות מדי: קושי של הפרט להתנתק או לפתח זהות נפרדת.

גבולות מטושטשים: חוסר הבחנה בין תפקידים של הורים וילדים.

עימותים מוסתרים: נטייה להימנע מקונפליקטים גלויים, כך שהסימפטומים של הפרט "מספרים" את הסיפור.

טיפול בהפרעות אכילה דרך התיאוריה:

1. הבנת הדינמיקה המשפחתית:

טיפול משפחתי מסייע לזהות כיצד הפרעת האכילה משרתת תפקיד במערכת המשפחתית.

מתמקדים בשיפור התקשורת במשפחה ובביסוס גבולות בריאים.

2. שחרור מהתפקיד:

יש לעזור ל"חולה המזוהה" להשתחרר מתפקידו כ"נושא הבעיה".

הטיפול מכוון להעביר את האחריות על הבריאות הרגשית לכל חברי המשפחה, במקום למקד אותה באדם אחד.

3. שיקום תחושת זהות עצמאית:

עזרה לאדם לפתח תחושת ערך וביטחון עצמי שאינה תלויה בדינמיקות המשפחתיות או בגופו.

בהקשר של הפרעות אכילה, תיאוריית החולה המזוהה מדגישה כי הבעיה אינה טמונה רק בפרט אלא במערכת המשפחתית כולה. הטיפול מתמקד בשיק

ום האיזון במערכת, כך שכל חברי המשפחה יוכלו לתפקד בצורה בריאה יותר, והפרט יוכל להשתחרר מהתפקיד של "החולה המזוהה".